להרוג את המת

 לדוברי אנגלית אין ספק: שמו הים המת. בתרגום חוזר מאנגלית לעברית  הוא מכונה ים המוות. יש הטוענים ששמו המקורי הוא ים המלח. ויש בזה היגיון כי הדבר היחיד שצומח שם הוא מלח. יצורים חיים מדירים עצמם מהמקום הזה למעט בני אדם שמאמינים כי להשתכשך במים מלוחים מבריא ממיני תחלואי עור.

שתפו:

לנצח בתיק"ו

 עבור

מר יחיא סינוואר

מנהרה 312 (ג)

עזה

במשך כמה חודשים אני מנסה לשכנע את ממשלת ישראל (האויב הציוני – לשיטתך) להפסיק את המלחמה המוטרפת הזו. לא רק שהממשלה לא נענית אלא יש ירידה במספר קוראי הבלוג שלי דבר המעיד שגם הישראלים מאכזבים. מכאן הפניה אליך לא רק כמפקד החמאס בעזה אלא גם כשותף פיננסי לבנג'מין ניתאי(*) בקבלת מימון מסבא קטאר.

To cut the bullshit הנה הצעתי:

שתפו:

דו תחמוצת המע"מ

 היה היו שני ויכוחים. האם יש התחממות גלובלית חריגה? ואם יש – האם היא מעשה ידי אדם? שניהם טרם הוכרעו מדעית בעיקר בגלל שיש לאנושות, במקרה הטוב, מידע על הטמפרטורות על פני כדור הארץ רק במאות שנים ספורות. יש מידע עקיף. כך למשל דיווח חוקר בכינוס שהיה במכון ואן ליר בירושלים על ממצאיו במאובנים בני מאות אלפי שנים שנמצאים עמוק באוקיינוס. הממצא הרלוונטי היה כמות הפחמן הקטנה יחסית במאובנים בהשוואה לשאריות בעלי חיים צעירים יותר. מה שמלמד כי אז באוויר היה פחות פחמן, ואולי גם שיש קשר בין שיעור הפחמן באטמוספירה לבין ההתחממות על פני כדור הארץ.

שתפו:

פדיון גיוס

 אין דבר שמרטיט יותר את מתנגדי הממשלה הנוכחית מאשר למצוא איש ליכוד שעוקץ את ראש הממשלה. כך נתפסה הודעתו של שר ה(אי)ביטחון, יואב גלנט, כי יביא לכנסת חקיקה בענייני גיוס רק בהסכמת כל מרכיבי הקואליציה. אפשר לשאול מדוע אמירה חסרת תוכן ממשי נתפסת כעוקץ. לא ברור ממנה מה הוא החוק שגלנט רואה לנגד עיניו. ואפשר לנחש שהוא יציע משהו דומה למצב הנוכחי. אבל לא התוכן עניין את מתנגדי הממשלה אלא הסיכוי שלא תושג הסכמה של כל הקואליציה, הממשלה תיפול, יהיו בחירות, הבוחרים יצביעו לפי הסקרים של היום, ויהיה שמח.

שתפו:

מטבע קשיח

 מעשה שהיה כך היה. שני חברים היו בירושלים. אחד מהם (להלן האספן) השקיע ביינות אדומים. השני (להלן הכלכלן) אהב לשתות יין אדום. כשהגיע הכלכלן לגיל 60 אירגן האספן סעודה אותה הכין שף ידוע ועל השולחן הניח בקבוק מהאוסף. זה לא סתם יין, אמר האספן לכלכלן. זה היין הכי יקר באוסף שלי ושוויו נאמד בקרב האספנים ב־15,000$. הבה נפתח ונחגוג. רגע, רגע הזהיר הכלכלן. אם אתה מוכן להיפטר מהבקבוק הזה – תמכור אותו ותקנה 150 בקבוקים במחיר 100$ אותם נשתה בעשר השנים הבאות.

האספן התעקש לטעום בו ברגע מהיין הטוב ביותר באוסף. הבקבוק נפתח והחומץ זלג.


ת'אצ'ר בפעולה


מרגרט ת'אצ'ר היתה ראש ממשלת בריטניה בשנות ה־80 במאה שעברה. האינפלציה שם היתה דו ספרתית ועלתה השאלה מה עושים לבולמה. כמו הרב הראשי גם לה היתה תורה שיש לפעול לפיה. תורתה היתה "תורת הכמות של הכסף". על פי אלוהי התורה הזו מה שיוצר אינפלציה זו הדפסת כסף. לפיכך מה שנדרש הוא לעצור את ההדפסה הזו. הגיוני, לא? הורתה ראש הממשלה לנגיד הבנק המרכזי להפסיק הדפסת שטרלינג. הנגיד ציית, אבל האינפלציה לא.

מה שקרה הוא שבעקבות פעולת הנגיד הנ"ל, הבנקים המסחריים החלו להדפיס ניירות משלהם (IOU) והסכימו ביניהם שהם יכבדו את הניירות האלה כאילו היו כסף של הבנק המרכזי. בדיוק המצב ששרר בבריטניה עד 1694  עת הוקם שם בנק מרכזי.


ביטקוין בפעולה


השבוע נרשם מחיר שיא ל"מטבע" דיגיטלי בשם ביטקוין – 226,000 שקל.

ביטקוין הומצא לפני כ־30 שנה במטרה לייצר מטבע קשיח. כזה שערכו קבוע, יציב, לא נתון לשיקולים פוליטיים ולהחלטות אנושיות מזדמנות של נגידי בנק המרכזי כל שהוא. כלקח ממימוש תורת הכמות של הכסף הבינו ממציאי המטבע כי נדרש מנגנון שישנה את כמות הכסף מבלי שהוא יאבד מערכו. כך מתנהל העסק הפרטי הזה. יש נוסחה מסובכת איך כמות הביטקוין משתנה אבל כשמסתכלים על ה"מטבע" הזה הוא מתנדנד. כלומר אם אתה מחזיק מטבע ישראלי, אנגלי או אמריקני נראה שביטקוין מתנדנד. מנקודת המבט של הביטקוין מי שמתנדנד הן המטבעות שמנפיקים הבנקים המרכזיים.

אלא שזו טענה של כל מניה כשהיא מקבלת רשות דיבור.


הבנק המרכזי מקנא


התקנאו בנקים מרכזיים בביטקוין ובכל מדינה, למעט אחת, מתקיימים דיונים האם להנפיק מטבע קשיח על ידי הבנק המרכזי. החריגה היא אל סלוואדור שם ההילך החוקי הוא ביטקוין. רק מיעוט מהעיסקות בכלכלת המדינה מבוצע בביטקוין.

בבנק ישראל פועלת ועדה לעניין המטבע הדיגיטלי. המצב היום הוא שאנחנו משתמשים בכלים דיגטליים ברוב העיסקות שלנו. בין אם זה בכרטיס אשראי, בארנק דיגיטלי הטמון בטלפון או במחשב. אלא שהעיסקות הדיגיטליות לא שונות מעיסקות במזומן ככל שהדבר נוגע בערך השקל, בחוזקו, ביציבותו. זו רק טכנולוגיה שונה.

איך מייצרים מטבע קשיח של בנק מרכזי?  מטבע קשיח, מסביר מחקר חדש, אמור לספק יציבות, יעילות ואמון. אלא, וזה החידוש, מטבע קשיח מסוגל לממש רק שתיים מתוך שלוש המטרות האלה והבנק המרכזי בוחר מה השתיים שהוא חומד.

ובהכללה: מה שאדם אחד מייצר, יכול אדם אחר לקלקל, יש לחות'ים טילים בליסטיים? לישראל יש טילים מסוג "חץ" שניזונים מאכילת טילים חות"יים. יש לבית חולים מיחשוב מרכזי עם הגנות חזקות? אל תצחיקו את ההאקר האיראני שפיצח את ההגנה של בית החולים "זיו" בצפת.

או, כמו ששאלו חילוניים את הדתיים: "האם אלוהים, הכל יכול, מסוגל ליצור אבן שהוא לא יכול להרים אותה?"

אין דבר כזה מטבע קשיח.

 


 

שתפו:

עכשיו ואחר כך

 

המאמר הזה בא לשרטט את המפה הפוליטית בישראל בראשית 2024. לכאורה התמונה ידועה. לפי סקרי דעת קהל, בהם יש דמיון בין הסוקרים ויציבות בתוצאות, אם היו נערכות בחירות עתה הליכוד וחבורת החרדים והיודו־נאצים השולטת עתה היתה נדחקת לאופוזיציה בהפרש ניכר. בני גנץ היה ראש ממשלה. יאיר לפיד היה ממלא מקומו שמקבל כל תפקיד שיחשוק בו. וכך הלאה.

אלא שהמיפוי הזה הוא מפלגתי. המיפוי הפוליטי שונה לחלוטין. אתחיל את השירטוט הפוליטי באמצעות שני פוסטרים המצויים כמעט בכל קרן רחוב.


הראשון הופיע כחודש אחרי תחילת המלחמה: "החזירו את החטופים עכשיו". המאבק הפוליטי הקודם, עד ל־­7 באוקטובר על הרפורמה/הפיכה משפטית מת עם החטוף הראשון. נושא פוליטי חדש צץ עם הדרישה לשים בקדימות את שחרור החטופים. לכאורה, עניין מוסכם על כולם. אלא שלא כך הם פני הדברים. התברר, ושר האוצר אמר את זה במפורש, ששחרור חטופים רצוי אבל יש רצוי יותר: הכיבוש של עזה, הדברת החמאס וכו'. העניין בא לביטוי בפוסטר השני שבו המילה עכשיו נמחקה באמצעות X בצבע שחור. בירושלים, להערכתי, יותר ממחצית הפוסטרים הם מהזן הסמוטריצ'י.



מה שמעניין, פוליטית, זה הפוסטר המקורי. התנועה המזוהה עימו – משפחות החטופים ותומכי ה־עכשיו – לא מדברים כלל על הדבר הכי פוליטי שקורה בעולם בעת הזו: הפסקת אש. ברור שהדרך המעשית לשחרור השבויים הישראלים כרוכה בהפסקת אש. נראה גם שאפשר לשחרר את כולם מחר עם הפסקת אש ממושכת וחזרה לגבול. אבל המהלכים הפוליטים המתבקשים לא כלולים בסדר היום של מי שלכאורה מתנגדים לממשלה.

יותר מזה: התנועה המארגנת פיטרה את רונן צור, המופקד על יחסי הציבור, כי הוא היה גם מי שהופקד בתחום הזה בתנועה נגד ההפיכה המשפטית. הכל כדי שלא יהיה זיהוי בין המאבק לשחרור השבויים בידי החמאס והמעשה הפוליטי.


שתי מדינות - יוק


בינתיים בזירה הפוליטית, בכנסת, היו שני אירועים שמלמדים על המצב הפוליטי. בראשון, 85 חברי כנסת הצביעו בעד הדחתו של עופר כסיף שתמך בתביעת דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי בהאג.  איך זה שלקואליצה בת 64 חברי כנסת יש עוד 21 תומכים? מהאופוזיציה, כמובן.

מי שעדיין ספקן מוזמן לשים לב למעשיו של יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, בעת הדיון בכנסת על ההצעה שישראל לא תכיר במדינה פלסטינית. לפיד האיר את המניעים של הממשלה להצעה התמוהה הזו. ספין של נתניהו. עניין חסר ערך, לדבריו.

מתבקש היה שהוא וכל חבריו יקומו ויצאו מהאולם הכנסת לאות שהם לא משתתפים בתיאטרון של הביביזם. לפיד בחר בדרך מקורית: הוא וחבריו תמכו בממשלה וכך 99 חברי כנסת הסבירו את דעתם בעניין פתרון שתי המדינות.

בני גנץ ושותפיו למחנה הממלכתי כבר בתוך הקואליציה והביב. יאיר לפיד מוכן להצטרף ובלבד שנתניהו יעוף. אבל מחלוקת פוליטית? לא היתה ואין.

הנה המפה: יש רוב לסילוקו של ביבי וחבריו מהשלטון. יש רוב, הרבה יותר גדול, להמשך הביביזם בשלטון והפעם באדיבות האופוזיציה.

 

 

 

שתפו:

שחרור מחובה

 בדיחה נדושה מספרת על כינוס דירקטוריון של חברה כדי לדון ברכישת חברה אחרת בסכום של 5 מיליארד. הדיון נמשך 20 דקות ובסופו המלצת המנכ"ל מתקבלת. הסעיף הבא על סדר היום הוא הקמת מתקני קשירה לאופניים לעובדי החברה. המנכ"ל מביא הצעה על סך 30,000 שקל. הדיון נמשך כל הלילה וטרם הסתיים. כי כל חבר דירקטוריון מבין במספרים הקטנים. פלוני מכיר קבלן שיעשה את העבודה ב־2000 שקל פחות ואלמוני מציע מתקן מברזל ולא מאלומיניום. 5 מיליארד? זה מסובך וסומכים על המנכ"ל שהם בחרו.

שתפו: